<h1>צרור הכסף הקצר, דרך א' שער ח'</h1>
<h2>דף כט.</h2>
ומי שהודה שהשטר בידו פרוע הוא א"צ לומר "אתם עדים", דא"צ רק במי שנתחייב עצמו בסך דמחוסר גוביינא, ה"ר יונה. ור"ם פ"ו האומר בפני שנים מנה לי בידך, א"ל הן, למחר אמר משטה הייתי בך, אפילו אמר להד"ם פטור בשבועה, שלא אמר אתם עידי. אבל אם מודה מעצמו בפני שנים, אפילו לא אמר אתם עידי, ואפילו אין התובע עמו אין שומעין לו אותה טענה דמשטה. ודוקא שהודה שלא בדרך שיחה.
<h2>דף כט:</h2>
הודאה בפני שנים וצריך לומר "כתובו", איתא פרק חזקת הבתים [מ' ע"א]. וכל זמן שלא אמר אין כותבין והוי מלוה על פה, ויכול לומר פרעתי. ומטעם אחר אין כותבין אם לא אמר, דשמא יפרע ודעתו שלא נכתב והדר גבי מיניה וכיון שאמר בפני שנים אין יכול לטעון משטה הייתי בהודאה (ו)ר"ם פ"ז דטוען. ואם קנו מידו, אפילו לא אמר "כתובו", ואיתא פרק זה בורר [כ"ט ע"ב]. וכן [כתבו] הרי"ף והרשב"א בתשובה. והודה בפני שנים זה שלא בפני זה, הוי הודאה כר' יהושע בן קרחה. ואם ההודאה במטלטלין בפני שלשה, דוקא אמר "כתובו" או קנו מידו. אבל במקרקעי אפילו בפני שנים ואפילו לא קנו מידו ולא אמר "כתובו" הרי אלו כותבין ונותנין, שאין חשש שמא יתן לו ונמצא תובע פעם שניה. ומר זוטרא ס"ל הכי פרק זה בורר. ואם לא בענין זה אין כותבין עד שיצעק בפני ב"ד וישלחו בשביל הנתבע ויודה בפניהם, רב האיי. ורי"ף פרק זה בורר. ומי שטוען על הודאתו שיוצאת, כתובה שלא במאמרו, [כתב] הרשב"א דישלח קור... דשמא לא דקדקו העדים לשאול לנתבע אם כתבו.
מי שבא בשטר שבידו, וטוען הנתבע כי הוא היה קטן כשנתחייב בשטר זה, אין טענתו כלום, חזקה אין העדים חותמים על השטר אא"כ נעשה בגדול, בפרק האשה שנתארמלה [י"ט ע"א] ופרק מי שמת [קנ"ה ע"א] ופרק זה בורר [כ"ט ע"ב], וריש לקיש אמרה. וכן [כתב] רי"ף ור"ח פרק זה בורר ור"ם פכ"ט בקנין. ובכל דבר שא"א לעדים לעשותו ושהוא להם גנאי, חזקה עליהם שאין עושים אותו. הרשב"א פרק האשה שנתארמלה.
